מורידה את המסכות

February 7, 2018

 

עידית דרור בת 45, נולדה וגרה בירושלים – למדה בגימנסיה העברית, עבדה בעבר בגן החיות התנכ"י וכעת גננת בגן ילדים, מתנדבת בארגון חוש"ן

 

איך את מציגה את עצמך בפני בן.ת אדם חדש?

זה תלוי מי עומד.ת מולי, אבל אני מניחה שאני קודם כל אציג את עצמי כירושלמית כי זה כן משהו מהותי ודומיננטי וגם ככה עולה יחסית מהר. אם השיחה תתפתח אז אני מניחה שכן אני אציג את עצמי כקלישאה של לסבית-צמחונית עם חתולים

 

מה העונה האהובה עליך בשנה?

חורף. מלבד שאני אוהבת שלג, אפרוריות, גשם, טפטופים, קור, וכמה שיותר שכבות. גם כשאחי גר בוינה ונסעתי לבקר אותו, גיליתי שאני נושמת טוב יותר, משהו יותר חופשי לי בקור

 

ספרי לי על סרט אהוב

יש כמה, אבל לחלוטין סרט שמצחיק אותי זה "פרסיליה מלכת המדבר". יש בו כל כך הרבה ניואנסים מעניינים, וגם כשהייתי בתקופה שמשהו כבר התחיל לנקר לי מאחור לגבי יציאה מהארון, יש בו הרבה מאוד התעסקות עם הדברים האלה, והוא חמוד לאללה. יש הרבה סרטים שהם טובים, אבל זה סרט שכיף לי לחזור אליו

 

איך את מגדירה בית?

אני מניחה שבית זה באמת קצת כמו הקלישאות – "בית זה איפה שהלב נמצא", אז כן, זה איפה ששמתי את המהות שלי, מקום שאני יכולה להרפות את עצמי. הבית שלי (שהוא חדש) הופך להיות "הבית שלי" כי כל קישוט שאני שמה וכל מדף, וכל טפט על הקיר, וכל מסגרת שאני תולה, זה משהו שאני עשיתי אותו, הוא מאוד בהתכווננות. מצד שני, מישהי.ו קרוב.ה מאוד גם יכול.ה להיות בית, איפה שהנשמה הזו תהיה – שם יהיה הבית שלי. זה בעיקר מקום שבו אפשר להרפות, מקום שמורידים בו את כל המסכות

 

האם את מרגישה שוני של להטבפא"קים בחברה?

במהלך ההתנדבות בחוש"ן הבנתי שיש משהו בזה שאנחנו צריכים לעשות את התהליך של יציאה מהארון שנותן לנו פור על שאר האוכלוסייה, כי אנחנו צריכים לעשות תהליך עם עצמנו, אז במובן מסויים אנחנו יותר מודעים לעצמנו. אנחנו לא תמיד בהכרח שלמים עם עצמנו, אבל עברנו תהליך של השלמה, של הבנה, של חקר, של בחינה, של מחשבה, של תהיהה, שיותר מדוייק מההטרו-נורמטיבים. כי הם לא צריכים, כי הם לא הרגישו את העובדה שזה לא שם ושהם צריכים למצוא את עצמם ולדייק את עצמם. זה גם פותח לך את העניין שאת.ה מסתכל.ת על בן.ת אדם ורואה בו.ה קצת את הזיוף שלו.ה ואת.ה מבין.ה מאיפה זה בא לבן.ת אדם, כי גם את.ה נכנסת בקיר

 

בפני מי היה הכי קל או בפני מי היה הכי קשה לצאת מהארון?

אני מניחה שהכי קשה היה לצאת בפני עצמי, ברגע שאני אמרתי לעצמי מי אני, הכל נפל יותר והכל הסתדר. כי אחי בסך הכל קיבל את זה מאוד מאוד יפה, לצערי ההורים שלי כבר נפטרו וזה היה מאוד מעניין, ללכת לספר להם. הלכתי לקבר שלהם, ודיברתי שם איזה שעה, בחיים שלי לא עשיתי את זה, אני לא בן אדם שקבר אומר לו הרבה, אבל הצלחתי בסוף להיפתח ודיברתי איתם

 

מה הוא המקום הכי ירושלמי לדעתך?

אני מניחה שכיכר ציון, כוללת את כל מה שיש בירושלים, גם את הריבים וגם את הפוליטיקה, וגם את התרבות, וגם את הרחוב. היא מאוד ירושלמית לדעתי

 

למה את אוהבת את ירושלים?

אני אוהבת את ירושלים כי נולדתי פה וכי זה בדמי, אבא שלי ירושלמי בעצמו, משהו פה מאוד על אותו תדר כמוני. יש פה מגוון יפה, שאם היינו קולטים את זה וזורמים איתו זה היה יכול להיות מקסים, לחיות בעיר שיש בה מצד אחד מקום כמו כנסיית הקבר או העיר העתיקה ומצד שני את המפלצת, אין מה להגיד, זה יכול להיות גם מקום מרשים. אם רק היינו קולטים שאנחנו לא חייבים לקחת בעלות על היחודייות הזאת, היה לנו יותר קל

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

משטח רקטלי

December 24, 2018

1/2
Please reload

Recent Posts