אנחנו גם המורכבויות שבנו

February 25, 2018

יקי הרץ - בן 26, גדל וגר היום בירושלים, למד בחינוך דתי בעיר. סטודנט בשנתו האחרונה לתואר ראשון בפסיכולוגיה חוג ראשי וחוג משני רב-תחומי רוח באוניברסיטה העברית. עובד בחברת השמה, ובעל עסק של גאדג'טים לחיות מחמד. מדריך בבית הפתוח ,חבר בועד המנהל של שבו"ס וממובילי המחאה נגד השחיתות בכיכר פריז. מגדיר את עצמו כהומוסקסואל.

איזה טיפוס של ילד היית?

מצד אחד הייתי מאוד חברותי ומאוד אהוד בכיתה, ביסודי בעיקר. מצד שני, היה לי את העולם הפנימי שהוא רק שלי ולא הייתי אומר מופנם אבל משהו שהוא כן מאוד שלי - לשים דברים של אימא, ללבוש בגדים של אימא, בתור ילד בגילאי 9-10 גם קצת קודם, דברים שבטח לא הייתי עושה מול חברים לכיתה. הייתי גם ילד סקרן - תמיד הייתי הולך לחוגי העשרה, נוער שוחר מדע, אהבתי ללמוד על העולם.

 

איך היית מסתדר בלי טלפון?

וואו, אני חושב שהייתי האדם המאושר עלי אדמות, אני אהיה מאושר נורא. זה כן יהיה לי קשה להגיע למצב שאני עושה את זה, אבל זה יעשה לי טוב. לדוגמה, אם אני באמצע יום, נתקעתי גם בלי מטען נייד וגם בלי שקע להטעין את הטלפון והוא נכבה, אז יש לי ברגע הראשון באסה ואחרי זה תחושה של - "או אה, אני לא צריך לבדוק את הפייסבוק, אני לא צריך לבדוק את הוואטספ" ואני מרגיש משוחרר.

 

מה היא החופשה המושלמת?

עשרה ימי מדיטציה, עשרה ימים של ויפאסנה. מתוך איזושהי הכרה שהאושר נמצא בפנים ולא בחוץ.

 

סדרות שאתה אוהב?

המשרד בגרסה האמריקאית, או המפץ הגדול. אם שואלים אותי איזה סדרה הכי גאונית זה המפץ הגדול, ואם שואלים אותי איזה סדרה אני הכי אוהב זה המשרד, ומקום שני זה או חברים או המפץ הגדול.

 

איך היה השילוב בין בית ספר דתי לזהות המינית שלך?

ביסודי פחות הרגשתי את הבעייתיות, בתיכון זה היה מורכב, למדתי בישיבה תיכונית בירושלים. חייתי בשני עולמות מקבילים - העולם הדתי של לקום לתפילת שחרית בשבע בבוקר וללמוד עד שבע בערב במקרה הטוב, לפעמים גם עד תשע, גם מקצועות קודש וגם מקצועות חול. אל מול העולם השני של לתת את הביטוי להומוסקסואליות שלי. חייתי בשני עולמות וזה לא היה קל, הגישור התמידי בינם, אם היה בכלל גישור בינם. היה בזה איזושהי חוויה משסעת, חוויה של קוטביות. אני מניח שהשלכות נמצאות עד היום באיזשהו מקום, אבל אני חושב שאנחנו גם המורכבויות שבנו. אני מברך על מי שאני רוב הזמן, על הטוב ועל הפחות טוב.

 

מה הפחד או הקושי המרכזי שאתה חווה בתור חבר בקהילה הגאה?

בגלל שהומוסקסואליות נכנסה / נכנסת למיינסטרים, אז אני מפחד שאשכח מה זה להיות מדוכא.

 

מה הדבר הכי ירושלמי בעינייך?

שישי בערב, במרכז העיר. האווירה שם פשוט כל כולה ירושלמיות. כמה סטודנטים יושבים על כוס בירה עם תיירים. שיש התרחשות מסוימת אבל על אש קטנה. זמן לנשום אוויר, שהעיר חיה אבל במינון נמוך.

 

איך ירושלים מקבלת להט"ב?

בגדול, אם אני מסתכל עליה כעיר אז בחיבוק ובזהירות בו זמנית. את הלהט"ביות מקבלים ברתיעה, אבל את בנות ובני האדם עצמם מקבלים בו זמנית בחיבוק וברתיעה מסוימת, כבדהו וחשדהו.

כמושג כמו הרבה מושגים, קל להרבה אנשים לפתח אנטגוניזם, אבל כשאתה פוגש אנשים מאחורי התוויות אם זה קולגה בעבודה, אם זה חבר.ה ללימודים, אז מסתכלים על זה אחרת.

 

מה צריך לתקן בעולם?

את היכולת לבטא חולשות, אני חושב שאחד החסרונות הגדולים בעולם של בנות ובני אדם - קשה לנו לבטא חולשות שלנו. במקום, מתרחשת התמרה ואנחנו מבטאים משהו תוקפני, אגרסיבי, לוחמני וכועס. המצב מכפה הרבה פעמים על תחושה של חולשה וקושי. קשה לנו לבטא אותן כדי לא להיתפס בחברה כחלשים, ואני חושב שזה הגרעין של הרבה מאוד בעיות בחברה שלנו.

 

 

Tags:

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

משטח רקטלי

December 24, 2018

1/2
Please reload

Recent Posts