מישהו שעושה

March 5, 2018

גלעד בנימיני ריבלין - בן 23, במקור מרמת גן, סטודנט לרפואה שנה חמישית באוניברסיטה העברית במסלול העתודה, גר בירושלים מגיל 18. מתנדב במרפאה הפתוחה. מגדיר את עצמו כהומוסקסואל.

מה החלום שהיה לך בתור ילד?

כשהייתי ממש קטן רציתי להיות אסטרונאוט, אחר כך הייתה תקופה שרציתי להיות סופר. זה משהו שמלווה אותי עד היום, אני רוצה להיות ידוע בתור מישהו שעושה, אני תמיד צוחק שזה בטח חלום של כל גיי להיות מפורסם. אבל אני רוצה שזה לא יהיה בדרך של פליט ריאליטי, אלא אני רוצה לעשות משהו שיש לו משמעות. אחרי התקופה של הרצון להיות סופר רציתי להתעסק באמנות ולמדתי בתיכון תאטרון, ואמרתי שאולי אני אלך בכלל לכיוון הזה, למרות שנכנסתי לתאטרון דווקא כי חשבתי שזה יהיה משהו שאני לא אעשה עוד בעתיד. באיזשהו שלב אמרתי שאולי אני אהיה במאי, ועכשיו כשאני רופא אני אומר לעצמי שאעשה מחקר שיעזור לאנושות. תמיד אני חושב שאולי אני אהיה איזשהו פוליטיקאי שיעשה שינוי לקהילה הגאה.

 

איפה אתה קונה בגדים ולפי מה?

החנות האהובה עלי היא Story, שהיא נורא יקרה. יש קטע מאוד ישראלי שכשאנשים בחו"ל הם רוצים כמה שיותר ובכמה שיותר זול , אני מאוד לא מאמין בזה. האמונה שלי זה לחפש מה שאין לאחרים, זה גורם לי להרגיש יותר מיוחד וליצור דברים שיהיו מזוהים רק איתי, אם זה למשל בלונדון כשהלכתי לשוק של יד שניה וחיפשתי דברים שאנשים אחרים לא יכולים למצוא, ואם זה חנויות של One-Piece שאני תמיד אחפש. זה נשמע סופר היפסטרי, שזה יתרון בפני עצמו, אבל אני נורא מאמין בזה. אני קונה מעט ואולי גם יקר, אבל החשיבות היא שלא יהיה את זה לאנשים אחרים.

 

בית קפה מגניב שאתה אוהב?

את פרש ליד הבית שלי, בקרית יובל. יש לו בכניסה, לפחות היה שם - לא ישבתי שם הרבה זמן, קריאה לפנסיונרים לעבוד אצלם, זה היה משהו מאוד יפה מבחינתי. קיימת תופעה מאוד נוראית של גילנות, וזה היה מאוד יפה לראות את המהלך הנגדי הזה.

 

איך זה להיות סטודנט לרפואה/רופא הומו?

בפני מטופלים אתה לא יוצא מהארון. האמונה שלי ברפואה היא שרופא אמור להיות סוג של סיר ריק שהמטופל יכול לשפוך אליו את כל המצרכים הכבדים שיש לו ולהפיל עליו הכל. בצורה הזו המטופל יכול ״לעצב״ את המטפל איך שהוא רוצה כדי שהמטפל יוכל להבין את הדברים שהמטופל צריך ולעזור לו בצורה המיטבית. דווקא הדבר הזה גורם לך להיות כמה שפחות מוקצן וחשוף, זה לכאורה מחזיר אותך לארון. הסבב הבא שלי הולך להיות בשערי צדק שזה בית חולים יחסית שמרן ודתי, אני לא חושב שזה בסדר שתהיה שם הומופוביה אבל אתה רוצה שהמטופלים ירגישו גם מאוד נוח. אני כרגע עם שיער מחומצן אז הייתה לי מחשבה האם זה בסדר או האם זה לא בסדר או מה יהיו המחשבות בקשר לזה. עוד דוגמה היא שאני נורא רוצה לעשות קעקוע, אבל אני יודע שכשאני מדבר עם חברים ללימודים זה ברור לכולנו שאני אעשה את הקעקוע במקום שהוא לא נראה לעין. זה דברים שהם נמצאים בך, ומול מטופל זה אולי המקום היחיד שאני מרשה לעצמי לא לדבר פוליטיקה וזהות. יש הומופוביה בבית חולים, כמו שיש בצבא ובכל מקום, אבל אני חושב שהמורכבות שלך בגלל היותך מטפל להט"ב לא נובעת מזה אלא מהדילמה כמה נכון להתעסק בזה. למשל, אני כן חושב שכשאני אהיה מטפל אני אנסה כמה שיותר שקהילות להט"ב ידעו שאני להט"ב בעצמי, כי אני חושב שאולי יותר נוח לפנות לרופא מהקהילה שלהם, וזה מוצדק באיזשהו מובן. אם אני אלך לכיוון שמעניין אותי כרגע, שזה פסיכאטריה, למטופל להט"ב שהוא מטופל פסיכיאטרי,אולי יהיה יותר נוח לדבר עם פסיכיאטר להט"ב. אולי דווקא מהמבחינה הזו זה יותר מורכב, כי בפסיכיאטריה צריך לפעמים שהמטפל יהיה מישהו ממש נקי מזהות, אבל אם זה רופא שצריך לטפל בעניינים מיניים או רופא למחלות זיהומיות שצריך לטפל במישהו עם פחד שנדבק במחלת מין, ואני רואה את זה הרבה במרפאה, אז יש נוחות של להט"ב להגיע ללהט"ב, זה דווקא המקום שאני כן אדבר על הזהות שלי. חשבתי שאולי כשאהיה בצבא בתור רופא צבאי, יהיה לי איזשהו דגל קטן שמונח באיזשהו מקום שרק עיניים להט"ביות ידעו לזהות וכל עין אחרת לא בטוח תשים לב אליו, זה יהיה סימן של "אצלי בטוח". אבל חוץ מהבחינה הזו אני הולך על הקו העדין בין להיות אני ובין להיות נקי מדימוי.

 

באיזה שכונה אתה גר? והאם אתה אוהב אותה?

קריית יובל. שכונה לא במרכז העיר, ולא מאוד פשוטה מבחינת האוכלוסייה שגרה בה, אני אוהב אותה כי זה מקום שנכון שסטודנטים יהיו בו ויקדמו אותו, שיהיו חלק מהנוף בו, כי זה נכון שבשכונות האלה יהיו דברים מגוונים יותר. אני גר במעונות של הסטודנטים, אני לא יודע מאיזה סיבה המעונות שם - אם זה בגלל שזול שם או שרצו לשכן שם סטודנטים שיתנדבו ויהיו מעורבים שם יותר. באופן כללי אני מאמין גדול בכח של סטודנטים לשנות מציאות עוד מהתקופה שהתנדבתי כמנחה של האחווה הגאה בקמפוס שלי. יש שם דברים מאוד מיוחדים כמו פאב המפלצת ואת בית הקפה שדיברתי עליו. יש שם פינות חמד שאני נורא אוהב, אני אוהב את השקט שלה, ואת החיים החצי עירוניים- חצי כפריים שיש בה. זה משהו שאני אוהב בירושלים בכלל, שזה כמו כפר ענק. תמצית של מה שאני אוהב בירושלים אפשר למצוא בשיר ״תל אביב״* של המשורר הירושלמי דעאל רודריגז גארסיה, בתור מי שגדל במרכז ממש קרוב לתל אביב הניגודיות שהשיר מציג בין שתי הערים מדגיש את כל מה שיפה ומיוחד בעיני בעיר הזאת.

 

איך ירושלים מקבלת להט"ב?

גם לקהילה הגאה יש מורכבות עם העיר, וגם לעיר יש מורכבות איתה. אני יכול להגיד שיש משהו בלהט"בים הירושלמים שמקבל בהכרח וזה משהו שנכון להרבה ירושלמים בכללי - לקבל מאוד את השונה ואת הזר. דווקא כי יש פה הרבה סוגים של תרבויות ואנשים - נורא קשה לא לקבל את הכבוד ההדדי שיש בין אנשים. אציין שזה לא קיים לחלוטין, יש פה גם דברים רעים, וזה לא שחור או לבן. אני כן מנסה להיות אופטימי ואני מנסה להגיד שיש משהו באופי הירושלמי שכל כך פתוח להמון דברים מיוחדים והמון דברים מוזרים. גם בתל אביב יש המון דברים מוזרים, אבל הם מוזרים באותה צורה, בירושלים כל אחד מוזר בדרכו. כהומו שפיתח את רוב הפעילות החברתית והפעילות הלהט"בית שלו בירושלים, אני חושב שיש משהו במרקם הירושלמי שגורם לך לקבל את השונה בצורה טובה יותר. מכר ממש טוב אמר לי פעם, שיש לנו חובה כמיעוט לכבד כל מיעוט אחר, ואני חושב שזה משפט שמאוד מוביל אותי בתור הומו ירושלמי במיוחד. זה דווקא חיסרון של מקומות אחרים שהם מאוד פרו-להט"בים כמו תל אביב, אם אתה לא להט"ב כמו שתל אביב תופסת - אתה תהיה בחוץ, ואולי גם רואים את זה אצל להט"בים דתיים שאני לא בטוח כמה הם משתלבים שם.

 

מה צריך לתקן בעולם?

אני רוצה שאנשים יהיו הרבה יותר פתוחים לרעיונות שזרים להם, זה בסיס להמון דברים, זה קצת כמו המילה סובלנות. אני חושב שיש מעט מאוד סובלנות בעולם, והיא הבסיס להכל.

יוצא לי לשמוע הרבה אנשים שאומרים שהם כועסים על חרדים ועל אורח החיים שלהם, ואני מנסה גם להבין את אורח החיים הזה. הבחירה בלימודי רפואה מאוד מכריחה אותך לעשות את זה, כי אתה פוגש מגוון של אנשים. במיוחד ברפואה בתוך ירושלים, אתה רואה המון סוגים של אנשים ואם אתה לא תבין את הבחירות שלהם אתה פשוט לא תצליח לטפל בהם.

זה בעיה גם של הקהילה הלהט"בית עצמה שאפשר לתקן מבפנים. רואים את זה גם בקרב הסטיגמות שיש על נשאי HIV - אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאחרים פחות שווים או שהם טיפשים כי הם נדבקו.

 

 *קישור לשיר למנויי אתר "הארץ"

תל אביב / דעאל רודריגז גארסיה (אתר הארץ 6.12.2013)

 

עִיר שֶׁצּוֹעֶקֶת בָּאֹזֶן
רַחֲבַת מִישׁוֹרִים עֲקֻמָּה.
כֵּיוָן שֶׁאֵין הַר
מֵמַד אֶחָד וְחַד.
אַף פַּעַם לֹא תָבִין אֵיפֹה אַתָּה עוֹמֵד בְּיַחַס
כָּלוּא בִּרְחוֹבוֹת רְחָבִים.
אֵין סִמְטָה לְצַפּוֹת בָּהּ
אֵין צֵל לוֹחֵשׁ בֵּין קִירוֹת
אֲבָל תָּמִיד אֲנָשִׁים הוֹלְכִים קוֹלָנִית.

 

אִם אֵין הֹר הָהָר אֵין עֵמֶק עֹמֶק
אֵין קֵפֶל קַרְקַע
מָקוֹם לְהִתְחַבֵּא.
עִיר חַשְׂפָּנוּת
כּוֹבֶשֶׁת סִתְרֵי מַדְרֵגָה
וְכַמָּה רָחוֹק הַיָּם אַף פַּעַם לֹא תֵדַע.
זָר כָּמוֹנִי לֹא מֵבִין אֶת הַשָּׂפָה
אֵיךְ מַתְחִילִים עִם בַּחוּרוֹת בְּגוּפִיָּה.

 

אֶצְלִי לֹא. לֹא אֶצְלִי
מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי פְּלָקָטִים כָּאֵלֶּה
נִקְרָא לָזֶה פְּלָקָטִים.
אִשָּׁה אוֹכֶלֶת מֵהַפַּח.
אֲנָשִׁים לוֹבְשִׁים בֶּגֶד יָם
חוֹבְשִׁים בֶּגֶד יָם
מִתְעַטְּפִים בְּבֶגֶד יָם
וַאֲנִי בְּתוֹךְ חוֹמוֹת עַתִּיקוֹת שֶׁל מֶרְחָק
מִתְגַּלְגֵּל עַל הַחוֹף שָׁעוֹת
מַשְֶׁהוּ בַּחוֹל לֹא נִדְבָּק.

 

הַשָּׁעוֹן זַאֲטוּט מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּזְּמָן
מְתַקְתֵּק בְּמַטְקוֹת עַל חוֹף הַיָּם.
הֲמוֹן בָּתֵּי קָפֶה קְדוֹשִׁים
רַבִּים מִבָּתֵּי הַכְּנֶסֶת בִּירוּשָׁלַיִם.
בֵּית קָפֶה לְכָל עֵדָה
שְׁנֵי יְהוּדִים שְׁלוֹשָׁה בָּתֵּי קָפֶה.
אֵין פִּיּוּס שֶׁל רוּחַ בַּעֲרוֹב הַיּוֹם
אֵין יְהוּדִי מְמַהֵר לִפְנֵי שְׁקִיעָה
אֵין שְׁקִיעָה.

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

משטח רקטלי

December 24, 2018

1/2
Please reload

Recent Posts