הורות

April 17, 2018

 

 

גייל דיאמונד - בת 56, במקור מארצות הברית, בישראל 17 שנים מתוכן 6 שנים בירושלים ועוד 11 שנים בצור הדסה. עובדת כמתרגמת ועורכת. מתנדבת בפרויקט החינוך של הבית הפתוח, מגדירה את עצמה כלסבית. נשואה לאלן ולהן שני ילדים.

איך היית בתור ילדה?

ילדה דעתנית, עם מצבי רוב עולים ויורדים, עם הרבה אנרגיות. הייתי די מבולבלת כי גרנו בארצות הברית ואז עברנו לאנגליה, ואז עברנו למקום אחר בארצות הברית, אז היה קצת לי טלטולים כילדה.

 

מה את עושה בשעות הפנאי?

אני מתנדבת בבית הפתוח בצוות החינוך, אני שרה בקבוצת שירה, אני יוצאת עם הכלבים הרבה, עובדת בגינה, אני לומדת קצת והולכת לבית הכנסת.

 

מה היא החופשה המושלמת?

ים, חוף ים. גם טיולים ביער.

 

מה הוא חבר.ה עבורך?

בגיל שלי, חברות.ים שלי שאני מרגישה שהם ממש חברות.ים טובות.ים שלי, הם א.נשים שאני מכירה כבר 20-30 שנה. יכול להיות שאני לא רואה אותם הרבה, אבל כל פעם שאני רואה אותן אנחנו יכולות לדבר שעות.

 

מתי ואיך גילית את הזהות שלך?

בגיל 26-27, עבדתי עם נשים מוכות, הייתה מישהי בעבודה בשם אלן שניהלה תכנית במינסוטה, אבל היא הייתה מפורסמת בתחום והייתה הולכת לכל מיני מדינות ועושה הכשרות, מאוד הערכתי אותה. היינו באיזה כנס, הבוסית שלי הייתה לסבית, ישבתי איתה ועם אלן - נוצרה איזושהי שיחה, הבוסית שלי אמרה - "גייל חושבת שהיא סטרייטית", אלן אמרה לי "אל תעשי את זה, את תהרסי לעצמך את החיים. את תתחתני עם גבר, ואז תתאהבי באישה וזה יהרוס לך את החיים, תהי במשפט על החזקת ילדים, פשוט אל תעשי את זה ככה".התחלתי לחשוב על זה, הייתי רחוקה מהבית בערך 4 שעות. נסעתי הביתה ושאלתי את עצמי עם זה נכון והגעתי למסקנה שאין לי מושג אם זה נכון. אני תמיד אומרת שזה היה כאילו היו לי הרבה דלתות סגורות בראש וזה פשוט דלת סגורה שאני לא יכולה לפתוח וידעתי שזה לא מה שמצופה ממני אז בכלל לא חשבתי על זה. הזמן עבר, בכיתי הרבה, התחלתי להרגיש גם הרבה חופש, כמו עצמי והמשכתי בדרך הזו, לא הסתכלתי אחורה. הייתי במופע סטנד-אפ של מישהי שאמרה שהיא עושה מועדון ל"לסביות בלי בן זוג" כי זו הייתה תקופה שעברו מצד לצד, אבל אני לא התחלתי בכיוון הזה ולא הסתכלתי אחורה. יצאתי מהארון ב-1987 והכרתי את בת הזוג שלי ב1993.

 

איך זה היה להיות לסבית ב1987?

קודם כל הייתה תחושה שנכנסים למועדון סגור, ושיש קודים מוסכמים. החברה הראשונה שלי אמרה לי "את צריכה להסתכל למי יש ידיים בכיסים, או איזה אישה מסתכלת לך בעיניים, ולא כמו רוב הנשים שלא מסתכלות לך בעיניים", היו טבעות על הזרת, ושרשראות ועגילים, היו כל מיני דברים סודיים. הייתה הרגשה שנכנסים לחבורה מיוחדת. הכל היה פחות מקובל - מצד אחד כן הייתי מצפה לקבלה מחברים ומשפחה, ומצד שני לא ציפיתי, ידעתי שלא תהיה קבלה, היה הרבה מתח סביב זה.
 

איך היה המעבר מארצות הברית לישראל ביחס לזהות הלהט"בית שלך (קל/קשה יותר)?

בת הזוג שלי היא לא אזרחית ארצות הברית, היא הייתה שם באישור עבודה, זאת אומרת שאם היא הייתה מאבדת את העבודה שלה היא הייתה צריכה לעזוב, לכן, עשינו הרבה בסתר. היא עבדה בתנועת הצופות (צופים לבנות), היא עבדה עם נוער והיא הייתה במדינה שלא הייתה הגנה משפטית על העובדות.ים. אז נוצר מצב מגוחך - התחתנו ביום ראשון, ובשבת יום לפני, אמרו לה להגיע לעבודה, במקום להגיד שהיא מתחנת למחרת, היא הלכה. היא ממש לא סיפרה לאף אחד, למרות שזה היה מעין "סוד פתוח", שכן ידעו שאנחנו גרות ביחד. נאלצנו לעזוב את ארצות הברית כי היא לא הייתה אזרחית, ובאותה תקופה לא יכולתי לתת לה על סמך היחסים ביננו. אחרי שעזבנו, אמרתי שזהו, אני לא מסתירה שום דבר, אין לי שום סיבה, אני באה מאה אחוז עצמי. זה קרה לא כי המצב היה שונה בין ארצות הברית לישראל, אלא כי הגישה שלי השתנתה.

 

אתגר שאת חווה בעקבות הזהות הגאה שלך?

יש אתגרי הורות, עם הילדים - איך הם יתקבלו, ואיך הם יעצבו את הזהות שלהם. יש לי ילד מתבגר, בלי אבא, אני חושבת על זה, אם זה יהיה לו קשה, איך אני עוזרת לו - איך הוא מפתח את הזהות הגברית שלו בבית שאין עוד גבר.

אני עובדת עם בתי ספר, ובשנה הבאה פותחים בית ספר לבנות חילוניות בירושלים, יש מישהי שנדלקה על הרעיון והיא חושבת שהחינוך המופרד טוב יותר לבנות והיא רוצה לפתוח בית ספר כזה. זה נשמע מגניב, אז אמרתי לבת שלי - "חבל שאת כבר בתיכון, היית יכולה ללכת לבית הספר הזה", היא אומרת לי - "מה השתגעת?! את מגדלת אותי בלי אבא בבית, את כל הזמן מזהירה אותי מגברים ומה שיכול לקרות, ואת באמת חושבת שהיית שולחת אותי לבית הספר הזה?".

 

מה צריך לתקן בעולם?

אני חושבת שיש דרכים שונות לראות את העולם, אפשר לראות את העולם כמטרה בפני עצמו שמתפתחת כל הזמן, ואפשר לראות את העולם כמעין מקום ניסויים, שאנחנו מגיעים לכאן לעשות את כל הניסיונות שלנו, העולם גם מנסה אותנו ואנחנו מנסים את העולם. אם רואים את זה בצורה השנייה, כל אחד מקבל את העולם שהוא חי בו, הוא צריך לתקן את עצמו ואת העולם. בנוסף, נקודת המבט השנייה מנחמת את העניין שחשבתי שנתקדם הרבה יותר ממה שהתקדמנו, כן התקדמנו בהרבה דברים, אבל מצד שני לדוגמה - גזענות, רווחת ממש רווחת בכל העולם, אם בפרט בארצות הברית ובישראל אבל בכל העולם. בעיות של ענייני מגדר, אלימות, איכות הסביבה הן רווחות. אם אני אקבל את העולם כתכלית אז יהיה לי מאוד קשה כי יש כל כך הרבה בעיות, אבל אם אסתכל על זה כמקום שנשלחנו על מנת לתקן אותו, אני במצב רוח טוב יותר. אני  אישית מה שמעסיק אותי זה היום-יום, זה לפעול למען הטוב בסביבה שלי. נושאים חשובים שמעסיקים אותי זה הפליטים ומבקשי המקלט, איכות הסביבה, וגם ענייני מגדר ולהט"ב. אני עושה את המעט שאני יכולה, ללכת לבית ספר ולדבר על להט"ב ולהשפיע על בן אדם אחד - או לשנות את דעתו, או לעזור לו.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

משטח רקטלי

December 24, 2018

1/2
Please reload

Recent Posts